שנת 1940, עוד לילה של הפצצות גרמניות על אדמת בריטניה. בבית החולים בליברפול יולדת ג'וליה את בנה ג'ון ווינסטון (על שם המנהיג הנערץ שמוביל את ברטיניה באותה עת). אביו, אלפרד לא נמצא בלידה – הוא על אנייה במסגרת עבודתו בצי הסוחר האנגלי. בהמשך הדרך ייעלם האב מחייהם אך צ'קים ימשיכו להגיע לג'וליה במשך כחמש שנים עד שיפסיקו קליל, ואלפרד יופיע בדרישה לקחת את הילד. ג'ון הקטן בוחר שלא ללכת עם אביו ונשאר עם אמו. בהמשך, אמו לא מצליחה לעמוד במשימת גידולו וג'ון האומלל מוצא עצמו גדל אצל דודתו מימי, אחותה הגדולה של אימו. ג'ון מתנתק מאמו וכמו כן מדחיק את קיומו של אביו (כפי שסיפר בראיונות מאוחרים יותר).
בשנות ילדותו בבית דודתו, לנון שהיה תלמיד כושל, כותב מספר שירים ואף מקים להקה. בגיל הנעורים חוזרת אמו לחייו וקונה לו גיטרה על מנת שינסה לממש את הצד היצירתי בו חרף התנגדותה של דודתו המעוניינת ש"ילמד מקצוע מכובד". בשנת 58, כשהוא בן 17 בלבד, נדרסת אמו ג'וליה למוות. שבור ועצוב, לנון מרפה מהמוזיקה לתקופה ארוכה עד החזרה והקמת הביטלס יחד עם שלושת שותפיו. מכאן מתחילה הצלחה חסרת תקדים אך כידוע, הלהקה מתפרקת כעבור מספר שנים.
לנון של אחרי תקופת הביטלס מתמכר לסמים בין השאר וחוזר על מעשה אביו כאשר הוא נוטש את בנו ג'וליאן (מאשתו הראשונה סינתייה). בשלב מסוים נופל לידיו ספרו של הפסיכולוג והפסיכיאטר ארתור ז'אנוב – "צעקה ראשונית" (Primal Scream) והוא מחליט לעבור אצלו טיפול ביחד עם יוקו אונו, אשתו השנייה. על קצה המזלג, שיטתו של ז'אנוב גורסת כי כל מכאוביו הפיזיים והנפשיים של האדם נובעים מטראומה מוקדמת וראשונית מאוד בחייו. לנון עובר טיפול ארוך אצל ז'אנוב ואז, בשנת 70 בעצם "מיישם" את השיטה ומוציא אלבום של טקסטים אישיים וכואבים. לחומרים הללו לא היה שום סיכוי להופיע בתקופת הביטלס. בהמשך, לנון מצליח לתקן במעט את יחסיו עם ג'וליאן אך כידוע, עשר שנים לאחר מכן ב-1980, נרצח לנון על ידי מארק צ'פמן.
וזו הצעקה של לנון:
אמא, הייתי שלך
אך מעולם לא היית שלי
רציתי אותך
אך את לא רצית בי
אז אני חייב לומר לך
להתראות
להתראות
אבא, עזבת אותי
אך מעולם לא עזבתי אותך
הייתי זקוק לך
אבל אתה לא היית צריך אותי
אז אני חייב לומר לך
להתראות
להתראות
ילדים, אל תעשו
מה שאני עשיתי
עוד לא למדתי ללכת
וכבר ניסיתי לרוץ
אז אני חייב לומר לכם
להתראות
להתראות
אמא, אל תלכי!
אבא – חזור הביתה!
אמא, אל תלכי!
אבא – חזור הביתה!
אמא, אל תלכי!
אבא – חזור הביתה!
אמא, אל תלכי!
אבא – חזור הביתה!
לא רק מנגינה 
פינגבק: Pale Shelter / Tears for Fears | לא רק מנגינה