The Severed Garden / The Doors

את השנים 69-70 העביר ג'ים מוריסון, סולן ה-Doors, בעבודה על חומרי סולו ללא הלהקה. מוריסון הקליט את עצמו מקריא פואמות שכתב ותכנן לשתף פעולה עם המלחין והפסנתרן הארגנטינאי ללו שיפרין (Lalo Schifrin), שעסק בעיקר בהלחנת מוזיקה לסרטים (אחראי על הנעימה של משימה בלתי אפשרית וכמו כן על פסקול סרטי הארי המזוהם). הפרויקט לא יצא לפועל בסופו של דבר ומוריסון לא זכה לפרסם את עבודתו. בשנת 1978, שבע שנים לאחר מותו, החליטו חברי הלהקה הנותרים להשתמש בהקלטות הללו וליצור מוזיקת ליווי לטקסטים של מוריסון – כך נולד האלבום An American Prayer. 

הביקורות על דרך יצירתו של האלבום מעורבות עד היום וקיימות טענות רבות מצד מבקרים על ניצול ציני של מורשת מוריסון על-ידי חברי הלהקה הנותרים. בכל מקרה, האלבום זכה להצלחה גדולה והמעריצים נשארו עם מזכרת.

בשיר הבא, המנגינה מבוססת על יצירה בשם אדאג'יו בסול מינור של תומאסו אלבינוני, מלחין בסגנון הניאו-בארוקי שפעל במאה ה-18 בונציה. הטקסט של ג'ים מוריסון לא ברור עד הסוף אבל היי, מדובר במשורר אמיתי.

שיר קצר, חזק ונוגע – כמו החיים של מוריסון עצמו.

וואו נמאס לי מהסָפֵק
לחיות תחת אורו הבטוח של הדרום
המשרתים הם בעלי הכח
סוורים ונשותיהן העלובות
מכסים בשמיכות דלות את מלחינו

נמאס לי מפרצופים קודרים הבוהים אלי ממגדל הטלויזיה
אני רוצה ורדים בסוכת הגינה שלי, הבנתם?
תינוקות מלכותיים, אבני אודם
חייבים כעת להחליף את הזרים הנטושים בבוץ
המוטציות האלו, דשן בעבור הצמח הנטוע

הם מחכים לקחת אותנו אל הגן הסופי
אתם יודעים כמה חיוור, זדוני ונרגש מגיע המוות?
בשעה מוזרה
ללא הודעה מוקדמת, לא מתוכנן
כמו אורח ידידותי מדי ומפחיד שהבאתם למיטתכם

המוות הופך את כולנו למלאכים ונותן לנו כנפיים
במקום שבו היו לנו כתפיים חלקות כטפרים של עורב

לא עוד כסף, לא עוד מלבושים מפוארים
הממלכה האחרת נראית עדיפה בהרבה
עד שהלחי השנייה חושפת גילוי עריות
ואי ציות לחוק הרופף

לא אלך,
מעדיף סעודת חברים על פני המשפחה הענקית

———–

ולמעוניינים,
אדאדג'יו בסול מינור של אלבינוני:

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “The Severed Garden / The Doors

  1. אחלה תרגום.

    לא ידעתי שקוראים לזה The Severed Garden, (תמיד הכרתי את זה בתור Feast of Friends) ולא ידעתי שזה מבוסס על האדאדג'יו של אלבינוני.

    מה גם שתמיד חשבתי שהוא אומר: אני מעדיף קומץ חברים (כאילוי "אגרוף" :)) על להיות חלק ממשפחה ענקית. דיסלקט…

    בחירה מעולה

    • אסף, תודה על התגובה. זה אכן מוכר גם כ-Feast of Friends. יצאו כמה גרסאות של האלבום הזה והשמות השתנו לאורך השנים (במקור זה היה פשוט: Adagio:Albinoni). באופן מפתיע, המשמעות נשארת די זהה גם לפי מה שחשבת Fist of friends… 🙂

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s